רע"א 3094/11

תקציר

בפסק הדין בעניין פינוי השבט הבדואי אבו אלקיעאן מאדמות הנגב, התייחס בית המשפט הישראלי לסוגיה משפטית וחברתית מורכבת. המבקשים ביקשו רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, שאישר החלטה קודמת לטובת בעל הקרקע, שהגיש בקשה לסילוקם לצורך הקמת התנחלות חדשה, חירן. בית המשפט הכיר בנוכחותם של המבקשים במקרקעין במשך עשרות שנים, אך הדגיש כי הקרקע הייתה בבעלות רשמית של המשיב, והמבקשים היו בעלי רישיון חופשי בלבד. פסק הדין הדגיש את המתחים המשפטיים והפוליטיים הרחבים יותר סביב תביעות הקרקע של הבדואים בנגב, הכרוכים בהעתקה היסטורית של רשויות המדינה ובמעמד של כפר בלתי מוכר, מה שהוביל למחסור בשירותים חיוניים. בעוד סגן הנשיא א. רובינשטיין ציין את הרגישות הציבורית של הסדרת ההתיישבות הבדואית, הוא הגיע למסקנה כי יש להמשיך בפינוי והציע פיצויי העתקה ליישוב בדואי קיים, חורה. הוא הדגיש כי הדרך המשפטית הראויה לערער על החלטות התכנון נמצאת מחוץ להליך הנוכחי. בתוך כך, השופטת ברק-ארז ביקשה לבחון מחדש את ההחלטה, תוך שהיא מדגישה את הצורך לבחון חלופות המכירות בקשר ארוך השנים של המבקשים לביתם, ומציעה כי פיצוי הולם ישקף את מעמדם הייחודי כבעלי רישיון ותיק. למרות שהכיר בפגמים פרוצדורליים ומהותיים בפעולות המדינה, אישר בית המשפט ברוב דעות את הפינוי, אך עם המלצה נחרצת לשקול הקלה בהשתלבות בהסדר החדש באמצעות אפשרויות פיצוי הוגנות.