עמ"ה 1038/06

תקציר

פסק הדין דן בפרשנותו ויישומו של סעיף 147 לפקודה ביחס לשומות מס הכנסה ובסמכויות רשות המסים לעיין בשומות ותיקונן. הסעיף מאפשר לנציב רשות המסים לדרוש פרוטוקולים של כל הליך שומת מס ולערוך חקירות נוספות, דבר שעשוי להוביל לתיקון השומה. מטרתו של סעיף זה היא לתקן טעויות חמורות ולהוות נתיב מילוט לכך, גם לאחר סיום הליכי השומה. בית המשפט מדגיש את הצורך בזהירות ובגישה מאוזנת בהפעלת סעיף 147, בהתחשב במידע המצוי לרשות המסים, בשיתוף הפעולה של הנישום ובסופיות הליך השומה. פסק הדין מתייחס גם לדרישה לדיון מקדמי לפני שמחליטים על פתיחת שומה, וקובע כי היא אמנם מעודדת, אך אינה חובה. המיקוד צריך להיות בהבטחת קיום שימוע לפני הגדלת השומה. באשר לסמכות לפתוח בשומות, מיישר השופט קו עם פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין מרום, המפרש סמכות זו בצמצום, ומתיר אותה רק בנסיבות מיוחדות וחריגות, במיוחד כאשר לנישום יש אינטרס להסתמך על סופיות השומה. השופט מבקר את הימנעותו של המשיב מעריכת בדיקה מקיפה של החזקות המערערת ומסכים כי על הנישום מוטלת החובה לנהוג בתום לב ולשתף פעולה בהגינות עם הרשות. בנוסף, פסק הדין דן בזהותו של עורך השימוע ומדגיש את הצורך בעצמאות ובמשוא פנים, במיוחד במקרים בהם הייתה מעורבות קודמת בשומת הנישום. השופט מציין כי אי שיתוף פעולה וחוסר תום לב פוטנציאלי מצד הנישום עשויים להשפיע על תוקפה של השומה אך אינם צריכים לאיים על התהליך כולו. על אופיו הלקוני של נימוקי המשיב נמתחה ביקורת אך לא רואים סיבה מספקת לפסול את השומה, מה גם שהיו למערערים הזדמנויות להבהיר את עמדתם. ככלל, השופטת דוחה את הערעור, מדגישה את חוסר שיתוף הפעולה של המערערת ואת חוסר תום הלב הפוטנציאלי שלה, ומורה למערערת לכסות את הוצאות המשיב, לרבות שכ"ט עורך דין, בסך 35,000 ₪. ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים ביום 13.12.2009.