ע"פ 8477/17

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר. הכלל הוא שעונשי מאסר מבוצעים באופן מיידי, והגשת ערעור אינה מעכבת אוטומטית את הביצוע. על המבקש מוטל הנטל להוכיח כי קיימות נסיבות המצדיקות שיהוי, ועל בית המשפט לאזן בין האינטרס הציבורי באכיפה מיידית לבין זכויות הנאשם. במקרה זה, המבקש עומד בפני קשיים משמעותיים בשכנוע בית המשפט לבטל את העונש שהוטל, בשל אופיים החמור והתכוף של מעשי התועבה שבוצעו, אשר גרמו נזק משמעותי לקורבנות. בית המשפט מביא בחשבון גם את חומרת עבירות המין בקטינים, בעיקר בתוך המשפחה, ולא נראה כי המקרה הנוכחי הוא חריג. בנוסף, מאחר שהמבקש מערער רק על חומרת העונש, ובהינתן שבית המשפט לא יתערב בקלות בהכרעת הדין של בית המשפט הפרוצדורלי, סיכויי ההצלחה אינם גבוהים. יתר על כן, בעוד פוטנציאל השיקום של המבקש מהווה שיקול, הוא גובר על גורמים אחרים, ושיקומו יכול להימשך בין כותלי הכלא. בסופו של דבר, הבקשה נדחית, והמבקש נדרש להתחיל לרצות את עונשו במועד הנקוב בכלא ניצן או כפי שיחליט שירות בתי הסוהר.