ס"ק 2750-07-21

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך בין כללית, קופת החולים הגדולה בישראל, לבין עובדי המינהל והמשק שלה, המיוצגים על ידי ההסתדרות, ההסתדרות הכללית של העבודה. העובדים ביקשו לממש את זכותם לשבות או לפעול באופן ארגוני לשיפור תנאי העסקתם, קרי העלאת שכרם, שנים לאחר תום ההסכם הקיבוצי הקודם. כללית תמכה בעניין העובדים אך נתקלה בהתנגדות הממונה על השכר, שטען כי שיקולים תקציביים מונעים את אישור העלאת השכר. בית הדין הכיר בזכות העובדים לשבות או לנקוט פעולה ארגונית, והכיר בה כזכות יסוד הנגזרת מהזכות לכבוד האדם, לחופש העיסוק ולקניין. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי זכות השביתה אינה מוחלטת ויש לאזן בינה לבין זכויות אחרות, לרבות זכותה של כללית לנהל את עסקיה וזכות הציבור להסתמך על שירותיה. למרות שכללית סיפקה שירותי בריאות חיוניים, קבע בית המשפט כי ידם של עובדי המינהל והמשק הייתה על העליונה במקרה זה, מה גם שלא עמד לרשותם סעד יעיל אחר. בית הדין דחה את טענת הממונה על השכר כי הליכי המו"מ לא מוצו, וציין את אישורה מראש של הממונה לכללית לנהל משא ומתן עם העובדים ואת מעורבותה של הממונה בדיונים ובהסכמים עם מגזרים אחרים במערכת הבריאות. בית הדין דחה גם את הטענה כי השביתה הייתה בעלת אופי פוליטי, שכן היא נוגעת לתנאי העבודה. כמו כן, קבע בית המשפט כי גבולות השביתה שנקבעו בהחלטה קודמת הם מידתיים והכרחיים, נוכח הנזקים הפוטנציאליים לפעילות כללית ולנגישות הציבור לשירותי בריאות. בעקבות זאת נדחתה הבקשה לשביתה כללית, בכפוף למגבלות מסוימות, והעובדים נדרשו להודיע לכללית ולבית הדין על כוונתם לפתוח בשביתה שלושה ימים קודם לכן. ההחלטה חיזקה את זכותם של העובדים לשבות או לנקוט צעדים ארגוניים תוך התחשבות באינטרסים של כל הצדדים המעורבים, תוך איזון בין זכות השביתה לבין ההשפעה על שירותים חיוניים ועל הציבור הרחב.