ע"פ 14781-08-16

תקציר

הכרעת הדין דנה בתשתית העובדתית של כתב האישום של מכירת משקאות אלכוהוליים לקטין, שלא היה שנוי במחלוקת בבית המשפט. טענת הנאשם בדבר סוכן מדיח כלים, שלכאורה שידל אותו לבצע את העבירה, נדחתה מאחר ומעשיו של הסוכן לא עלו כדי שידול והנאשם לא הצליח להוכיח כי הסוכן שתל את הרעיון במוחו. בית המשפט דחה גם את הטענה בדבר היסוד הנפשי הנדרש לביצוע העבירה, בקובעו כי מדובר בעבירה של מחשבה פלילית, כאשר על התביעה להוכיח את מודעותו של הנאשם. חזקת המודעות הקבועה בחוק העונשין, המעבירה את נטל ההוכחה אל הנאשם, נחשבה חוקתית ולא הפכה אותה לעבירה של אחריות קפידה. זאת ועוד, בית המשפט לא מצא עילה לקבל את טענת האכיפה הבררנית, שכן המערער לא הצליח להוכיח כי ההחלטה לאכוף את החוק נגדו התקבלה מטעמים פסולים או שרירותיים. קבוצת השוויון, במקרה זה, נקבעה כמי שמכרו אלכוהול לקטינים מבלי לבקש להזדהות. למרות שחלק מהתיקים הדומים לאלה של המערערת נסגרו, בית המשפט מצא סיבות מוצדקות לסגירתם ולא אפליה משמעותית. ככלל, הערעור, שביקש לבטל את כתב האישום, נדחה פה אחד, והחלטת בית משפט קמא התקבלה.