ע"א 25/10

תקציר

בפסק הדין הנדון, דחתה ערכאת הערעור את טענת המערערת, אשר ערערה בעיקר על ממצאיו העובדתיים והמהימנים של בית משפט קמא בדבר היעדר קשר סיבתי בין פגיעת המערערת בגפה הימנית העליונה לבין רשלנות המשיב במהלך הלידה. ערכאת הערעור הדגישה כי לערכאות הפרוצדורליות יתרון משמעותי על פני ערכאות הערעור בפרשנות קביעות עובדתיות ובהערכת מהימנות בשל חשיפתן הישירה לעדויות. כפי שנקבע בפסיקה, על ערכאת הערעור להתערב רק במקרים חריגים של טעויות בולטות, כגון כאשר ממצאים עובדתיים נעדרי ראיות או נוגדים את ההיגיון והשכל הישר. ערכאת הערעור לא מצאה טעויות כאלה במקרה זה. פסק דינו של בית משפט קמא התבסס על רשומות רפואיות מקיפות וחוות דעת מומחים, לרבות אלה של המומחה מטעם בית המשפט ד"ר שמואל ישראלי והמומחה מטעם המערערת, פרופ' שטיין, אשר חזר בו מחוות דעתו הראשונית ואישר כי אין קשר בין הלידה לבין נכות הכתף של המערערת. זאת ועוד, בית משפט קמא זיהה סתירות מהותיות בעדויותיהם של המערער ואמו, מהן עולה כי גרסתם הייתה מפוברקת לצורכי התדיינות משפטית. לכן, אמינותם התערערה. משכך, אישר בית המשפט לערעורים את החלטת בית משפט קמא, דחה את הערעור והורה למערער לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט בסך 30,000 ₪, כולל מע"מ. החלטה זו מדגישה את התייחסותה של ערכאת הערעור לממצאיו של בית משפט קמא, ובפרט לאלה המבוססים על הערכות מומחים, אלא אם כן ניכרות טעויות ברורות.