ב"ל 22578-11-22

תקציר

בית המשפט קבע כי לוועדה הרפואית לעררים נתונה הסמכות לדון בערעורים על החלטות הנוגעות לשאלות משפטיות, ועליה לבסס את החלטותיה על הוראות החוק, תוך הימנעות משיקולים זרים. מאחר שהוועדה היא גוף מעין שיפוטי, היא מחויבת לספק הסבר ברור ומפורט להחלטותיה, שיאפשר את הבנתן לאנשי מקצוע שאינם רפואיים. כאשר תיק מוחזר לוועדה לדיון חוזר בעקבות פסק דין קודם, מצופה ממנה לקיים במדויק את ההוראות המפורטות בפסק הדין, תוך התמקדות בנושאים המוזכרים בו בלבד. במקרה הספציפי דנן, הערר התקבל בשל ליקויים בהחלטת הוועדה. ההחלטה לא הבהירה את דרגת הנכות הנובעת מהפגיעה בעבודה, ולא התייחסה לגורמי הסיכון הפרטניים המשפיעים על המערער, אלא התייחסה לגורמי סיכון כלליים הקשורים לדליות. הוועדה לא התייחסה לתיקו הרפואי של המערער ולטענות שהציג בא כוח המערער. בנוסף, ההחלטה לא התבססה על מסמכים שצוינו כחלק מבדיקת הוועדה. מחדלים אלה מצביעים על טעות משפטית בהחלטת הוועדה. מאחר שהוועדה לא קיימה את הוראות פסק הדין הקודם ולא סיפקה הסבר מספק להחלטתה, הערעור מוצדק. התיק יועבר לוועדת ערעורים רפואית בהרכב שונה לדיון חדש, שיתמקד במצבו הספציפי של המערער. המשיב חויב בהוצאות המערערת בסך 4,500 ₪.