ת"פ 26150-07-20

תקציר

מהנתונים עולה כי הנאשם בעד קבלת אחריות על מעשיו, דבר המעיד על שלוש רמות אחריות: פורמלית, מהותית וכלכלית. יש להם גם חיים פוריים מחוץ לעבירות המוזכרות בכתב האישום והם אינם עבריינים חוזרים. עם זאת, השופטת התקשתה לקבל את הקשר בין מעשיו של הנאשם לבין מצבו הרפואי של בנם, שכן העבירות בוצעו מוקדם יותר מגילוי מצבו הרפואי. הסוגיות הרפואיות של ילדיו של הנאשם אינן יכולות להצדיק עונש קל יותר במקרה זה. על פי תיקון 113 לחוק העונשין, שיקול דעתו של בית המשפט בחריגה ממתחם הענישה שנקבע מוגבל למקרים של חריגה לשם שיקום או חומרה משיקולי הגנה על שלום הציבור. מאחר שהנאשם אינו זקוק לשיקום, ונסיבותיו האישיות של הנאשם אינן נופלות בגדר נסיבות חריגות אלה, השופט לא ראה סיבה לסטות ממתחם הענישה שנקבע. לפיכך, על הנאשם מספר 1 נגזרו 12 חודשי מאסר בפועל וארבעה חודשים נוספים, אותם על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו, לצד קנס בסך 50,000 ₪. בינתיים, נאשם מספר שתיים נקנס ב-25,000 ₪.