בג"צ 10925/05

תקציר

המשיב טען כי יש לדחות את בקשת העותרת בשל השיהוי המשמעותי מאז החלטתה משנת 1998. זאת ועוד, המשיב הדגיש כי שהותה הבלתי חוקית הממושכת של העותרת בישראל ורכישת מעמדה במרמה באמצעות מסמכים מזויפים מצדיקים את שלילת האשרה והאזרחות שלה. המשיב הסתמך על ראיות מנהליות, לרבות תעודות לידה והחלטות בית המשפט, כדי לתמוך במסקנתו כי מעמדו של העותר בישראל הושג במרמה. בית המשפט בחן את סבירות החלטת המשיב והכיר בסמכותם לשלול אשרות ואזרחות שהושגו במידע כוזב. לדברי בית המשפט, כלל הראיות המינהליות דורש ראיות חזקות ומשכנעות לפסילות כאלה, שהיו בידי המשיב במקרה זה. תעודת הלידה של העותר נמצאה מזויפת לאחר חקירות של שגרירות ישראל באוקראינה. בנוסף, ציין בית המשפט כי לעותרת ניתנה הזדמנות להציג את טענותיה בדיון בשנת 1998, וכל אי סדרים בהליך המנהלי אינם מצדיקים את ביטול ההחלטה. בית המשפט הגיע למסקנה כי לא נפל חוסר סבירות מהותי בהחלטת המשיבה וכי העותרת קיבלה את מעמדה שלא כדין. עם זאת, בהכירו בנסיבות המשפחתיות, קבע בית המשפט כי העותרת לא תגורש במשך 90 יום לאחר מתן פסק הדין כדי לאפשר לה לטעון את טענותיה באופן הומניטרי. בסופו של דבר נדחתה העתירה, ואף אחד מהצדדים לא חויב לשאת בהוצאות המשפט של הצד השני.