רע"פ 10423/09

תקציר

פסק הדין המדובר כרוך בדחיית בקשתו של מבקש רשות ערעור על החלטה קודמת של בית המשפט. בית המשפט התווה את אמות המידה המחמירות לפיהן יינתן ערעור, והדגיש כי הוא שמור למקרים חריגים המעלים סוגיות בעלות חשיבות חוקתית, תורמים לאחידות הפרשנות המשפטית או נושאים עניין ציבורי משמעותי. המקרה שלפנינו לא עמד בתנאים אלה, מה שהוביל לדחיית הבקשה. בנוסף, בית המשפט התעמק לגופו של עניין. המוקד היה בשאלה האם בית משפט השלום הרשיע נכונה את המבקש בהחזקת סמים מסוכנים שלא לשימוש עצמי, לפי סעיף 7(א), (ג) לפקודת הסמים המסוכנים, תשל"ג-1973. הודאתו של הנאשם בהחזקת 574 גרם סם מסוכן, כמות העולה בהרבה על 15 גרם הנחשבים לצריכה עצמית, נתנה תוקף נוסף להרשעה. בית המשפט קבע כי תפקידו – ולא תפקידו של הנאשם – לפרש את העובדות בהן הודה במסגרת החוק ולקבוע אשמה. ניסיונו של המבקש להעלות טענות חדשות בערעור סופי זה, שלא הועלו קודם לכן, היווה אף הוא בסיס לדחייה, שכן בית המשפט סבר כי אין לעשות זאת בשלב מתקדם זה. בסיכומו של דבר, בקשת הערעור נדחתה, והמבקש הונחה להתחיל לרצות את עונשו ביום 1.6.2010 במתחם כלא החרמון.