תמ"ש 33213-09-20

תקציר

פסק הדין דן בתביעתה של התובעת כנגד הנתבע, שהיה שותפה העסקי ואף ניהל עמה יחסי ידועים בציבור. התביעה נסובה סביב מספר טענות להתנהלות כספית פסולה מצד הנתבע, לרבות הברחת נכסים, סירוב לשתף פעולה עם בית המשפט וחוסר תום לב. התובעת ביקשה פיצויים כספיים שונים ופסק דין הצהרתי בדבר הבעלות בנכסים. בית המשפט פירט בהרחבה את כל מהלך ההליך, במהלכו שיבש הנאשם שוב ושוב את ההליך, סירב להישמע להוראות בית המשפט ושיבש את הדיונים. התנהגות זו, לטענת בית המשפט, מהווה הפרה של עקרונות סדר הדין האזרחי ומעידה על חוסר תום לב. השופטת ציינה כי מעשיה של הנתבעת פגעו באופן משמעותי ביכולתה של התובעת להוכיח את טענותיה וכפועל יוצא נתנו משקל רב לגרסת התובעת לאירועים. בשל סירובה של הנאשמת להשתתף בחקירה הנגדית, שהתפרשה כויתור, החליט בית המשפט שלא להתחשב בגרסתה של הנאשמת ומחק את כתב ההגנה שלה מהפרוטוקול. משמעות הדבר היא שטענות התובע התקבלו ברובן כנכונות. עם זאת, השופטת ציינה כי היעדר ראיות נגדיות מצד הנתבעת נבע ממעשיה שלה ולא מנע מהתובעת להביא ראיות התומכות בטענותיה. באשר לבקשת התובע למתן פסק דין הצהרתי, קיבל אותה בית המשפט באופן חלקי. השופט קבע כי הנתבע אכן פעל להברחת נכסים מהחברה שבבעלותו המשותפת, אך לא קיבל את טענת התובע כי נכסים אלה הועברו לחברה בבעלותו הבלעדית של הנתבע. זאת, משום שהחברה השנייה לא הייתה צד למשפט, וטענות התובע לגביה לא הוכחו דיין. לפיכך, פסק הדין אפשר לתובע להגיש תביעות נוספות כנגד הנתבעת או החברה השנייה לצורך המשך בירור טענות הברחת הנכסים. כמו כן הורה בית המשפט לנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 50,000 ₪, ו-10,000 ₪ נוספים לאוצר המדינה בגין ניצול לרעה של ההליך המשפטי. סכומים אלה היו אמורים להיות משולמים בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. פסק הדין נחתם בהדגשה כי פסק הדין מיישב את התביעה, אך אינו מזהה את הצדדים ואינו מבצע שינויים או תיקונים דקדוקיים כלשהם. היא נמסרה בהיעדרם של שני הצדדים ב-2 ביולי 2023.