עב"ל 72468-03-19

תקציר

בבחינת הערעור בעניין ההכרה בפגיעה בגב כקשורה לעבודה באמצעות תיאוריית המיקרוטראומה, החליט בית המשפט לדחות את הערעור. המערער, נהג מקצועי, טען להכרה בפציעתו בהתבסס על תנאי נהיגה כגון שעות נסיעה ממושכות בדרכים משובשות עם מקומות ישיבה לקויים ברכב. בית המשפט התייחס למקרים קודמים כמו יניב וזכריה שקבעו קריטריונים לתביעות מיקרוטראומה של נהגים מקצועיים, תוך שימת דגש על גורמים כמו איכות הכביש, מושבי הרכב ומשך הנהיגה. למרות שהכיר בפוטנציאל לפגיעות גב בתנאים ספציפיים, הדגיש בית המשפט כי על המערער מוטל נטל ההוכחה לבסס תשתית עובדתית לתביעתו, תוך פירוט תנאי נהיגתו ואיכות רכבו. המערער הודה כי לא עמד בנטל ראייתי זה במלואו, דבר המצביע על כך שחקירת טענתו לא הושלמה, וביקש להביא ראיות נוספות. עם זאת, בית המשפט סבר כי ניתנו הזדמנויות מספיקות לאסוף את הראיות הדרושות במהלך המשפט הראשוני, לרבות השגת מידע ממעסיקתו של המערער, תנובה. הימנעותו לאחר מכן מלפעול בזמן או לערער על מידע חלקי של תנובה, הובילה את בית המשפט לדחות את הדיון מחדש בתיק. מכאן, שאי יכולתו של המערער לבסס את העילות העובדתיות למיקרוטראומה הביאה לדחיית התביעה, והוא חויב בתשלום הוצאות משפט.