ת"א 37160-04-20

תקציר

השופט נעתר חלקית לבקשת התובע להגיש ראיות נוספות. הבקשה התבססה על שתי עילות חלופיות: הגשת ראיות מפריכות או הוספת ראיות. השופט קבע כי הראיות אינן עולות כדי ראיות מפריכות, שכן התובע היה צריך לצפות את טענות הנתבע ולהיערך בהתאם. עם זאת, השופטת התירה הגשת חוות דעת מומחה מטעם התובעת, בצירוף המסמכים המצורפים, כפי שהגיבה לחוות דעת המומחה מטעם הנתבעת. לגבי המסמכים הנוספים הדגישה השופטת את הצורך בחשיפת האמת ואת הקריטריונים להתרת ראיות נוספות. הם כוללים את אופי הראיות, שלב המשפט, הסיבה לעיכוב בהצגת הראיות וההשפעה הפוטנציאלית על גילוי האמת. המסמכים הרפואיים התקבלו כפי ששימשו את המומחים, אך חוות דעת קוגניטיבית הוחרגה מכיוון שלא הייתה רלוונטית למחלוקת העיקרית. דו"ח הנסיעה ותצהיר בן זוגה של התובעת הותרו אף הם, שכן הם תמכו בטענות התובע בדבר ניידותו והגיבו לראיות הנתבעת. השופטת מתחה ביקורת על התנהלות התובע בהגשת הבקשה ללא הודעה מוקדמת לנתבע, אך בסופו של דבר לא ראתה בכך סיבה מספקת לדחות את הבקשה על הסף. לנתבעת ניתנו 60 יום להשלים את ראיותיה, והתובעת חויבה לפצות את הנתבעת בהוצאות שנגרמו לה עקב השיהוי. פסק הדין לא קבע את משקלן או מהימנותן של הראיות, ועניינים אלה יוכרעו בפסק הדין הסופי.