רע"א 7529/05

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בסכסוך בין שני צדדים, המבקשים 1 ו-2 והמשיבים לויפר ורבינוביץ'. המחלוקת העיקרית נסובה סביב הסמכות לקבל החלטות הנוגעות לניהול עמותה, כאשר כל צד טוען ללגיטימיות. המבקשים פנו לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן צווי מניעה זמניים להסדרת פעילות העמותה, עד לקבלת החלטה על בסיס דין תורה, שעשויה להחזיר את לויפר. עם זאת, בית המשפט המחוזי סירב להעניק סעדים זמניים אלה, שכן הם לא היו זמניים באמת באופיים אלא דמו לסעדים קבועים. יתר על כן, בית המשפט קבע כי סמכותו להתערב מוגבלת ללא ניסיון קודם לבוררות. לאחר מכן עתרו המבקשים לבית המשפט העליון לקבלת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, אך גם בקשה זו נדחתה. דחייה זו התבססה על ההבנה כי הצווים המבוקשים אינם סעדים זמניים של ממש וכי המבקשים לא מיצו את הליכי הבוררות הנדרשים. כתוצאה מכך, אישר בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, תוך שהוא מסרב להיעתר לבקשת המבקשים לסעד זמני ומדגיש את הצורך לפעול בהתאם להליכים המשפטיים המתאימים ליישוב סכסוכים מסוג זה.