עפ"ת 2580-10-12

תקציר

הערעור מתייחס לפסק דין שניתן על ידי בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, אשר הרשיע את המערער בגרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין, בעקבות תאונת דרכים בה נהרג הולך רגל. המערער הורשע גם בנהיגה רשלנית ופזיזה, ובנהיגה ללא רישיון תקף, לפי פקודת התעבורה. על המערער נגזרו 14 חודשי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי במקביל, פסילה של 15 שנה מלהחזיק רישיון נהיגה ו-10 חודשי מאסר על תנאי. המערער ערער על הכרעת הדין וטען כי שגה בית משפט קמא בדין וכי העונש היה מופרז. במהלך הליך הערעור משך המערער את ערעורו על קביעת האחריות למותו של הולך הרגל, אך עמד על כך שההרשעה צריכה להיות לפי פקודת התעבורה ולא לפי חוק העונשין. המערער ביקש גם תסקיר מבחן, אשר ניתן, אך שירות המבחן לא הצליח להכין תסקיר בשל אי זמינותו של המערער. הדו"ח פירט את נסיבותיו האישיות של המערער, לרבות הרשעתו הקודמת בגרימת מוות ברשלנות, ואת תסמיני הפוסט-טראומה שחווה בעקבות התאונה. המערער טען, כי יש להתחשב בשיהוי ההליכים בבית משפט קמא, שנמשך שנים, שכן לא באשמתו. עוד טען כי שגה בית משפט קמא בהערכתו את רשלנותו, וכי רשלנותו התורמת של הולך הרגל גדולה יותר. המשיב טען, כי המערער אינו צריך ליהנות מהשיהוי שנגרם בשל בקשות סניגורו, וכי העונש הולם. שופטי הערעור ציינו את החריגות שבהתערבות בחומרת העונש, אך קיבלו חלקית את הערעור בשל הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירה. השופטים תיקנו את גזר הדין כך שישקף הרשעה לפי פקודת התעבורה, והפחיתו את העונש ל-10 חודשי מאסר בפועל ו-10 שנות פסילת רישיון. ההחלטה התקבלה בנוכחות הנוכחים: השופטים א' גרשון, ח' הורוביץ וא' קיסריה.