ע"א 609/68

תקציר

המשיב, גבר נשוי אמיד המקורב למערערת, ניהל עמה רומן במשך שבע שנים, במהלכן הבטיח להינשא לה לאחר שיתגרש מאשתו. כאשר ניתק את הקשר, תבעה אותו המערערת בגין הפרת הבטחת נישואין ומרמה. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, אך בית המשפט העליון הפך את ההחלטה ופסק לטובת המערער. בית המשפט העליון קבע, כי הבטחת הנישואין של המשיב הייתה כוזבת וכי המערערת, אף שהיא אשמה חלקית, אינה אשמה באותה מידה בהשוואה למשיב. לפיכך, היא הייתה זכאית לפיצוי בגין הנזק שנגרם כתוצאה מהטעייתו. סכום הנזק נקבע על 50,000 ₪ בתוספת ריבית מיום התביעה, וכן 5,000 ₪ שכר טרחה לשני הערכאות. פסק הדין דן גם בתחולתו של עקרון ex turpi causa non oritur actio (מעשה פסול אינו מקימה עילת תביעה) בדיני הנזיקין, והגיע למסקנה כי הוא אינו חל במקרה זה משום שאשמתו של המערער פחותה משמעותית מזו של המשיב. בנוסף, התייחס פסק הדין לדרישות להוכחת נזק ממוני בתיקי מרמה, וציין כי הוא יכול לכלול נזקים מיוחדים וכלליים כאחד, ונתן הנחיות להערכת נזקים בגין מרמה, תוך הדגשה כי פגיעה בשמה הטוב וברגשותיה של אישה במקרים כאלה היא שיקול משמעותי.