בר"ע 252/10

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על תביעת פיצויים בגין פגיעה בעבודה. המבקש, שעבר תאונת עבודה, זכה לאורך השנים בדרגות שונות של פיצויי נכות על ידי ועדות רפואיות שונות. המבקש ערער לבית הדין המחוזי בטענה כי החלטת הוועדה הרפואית האחרונה לעררים לא דבקה בפסק דין קודם ולא הכירה בקשר הסיבתי בין נכותו לבין תאונת העבודה. בית המשפט המחוזי פסק לטובת הוועדה, מה שהוביל את המבקש לבקש רשות ערעור על החלטה אחרונה זו. עם זאת, השופט דחה את בקשת רשות הערעור, לא מצא כל טעות משפטית בקביעת הוועדה והגיע למסקנה כי שקלה כראוי את פסק הדין הקודם ואת הראיות הרפואיות. השופט הדגיש כי החלטת הוועדה בעניין הקשר הסיבתי אינה סופית, והוועדה שלאחריה נתונה שיקול הדעת לבחון ולהכריע בעניין זה. בהיעדר עילה משכנעת להתערב, דחה השופט את הבקשה, תוך שהוא מקיים את החלטת בית המשפט המחוזי ושומר על החלטת הוועדה. פסק דין זה, מיום 30.3.2011, מצביע על השיקול המעמיק שניתן לטענות המבקש ולהחלטות הוועדות הרפואיות, ובסופו של דבר מחזק את שיקול הדעת של האחרונות במקרים כאלה.