עב"ל 43212-03-19

תקציר

בית המשפט בחן את טענות המערער בדבר מיקרוטראומה שנגרמה לו כתוצאה מעבודתו, והגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור ולאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי. כדי לבסס מקרה של מיקרוטראומה, על המבוטח להוכיח תנועות חוזרות ודומות המשפיעות על אזור מסוים בגוף לאורך זמן משמעותי. הפסיקה גורסת כי תנועות אלה אינן חייבות להיות זהות לחלוטין אלא דומות במהותן, וצריכות להתרחש בתדירות גבוהה לאורך תקופה משמעותית. חרף טענת המערער כי עבודתו כשרברב הייתה כרוכה במאמץ חוזר, הראיות הצביעו על כך שעבודתו כללה עבודות שיפוץ שונות כמו צביעה, טיפוס על סולמות, התקנת גופי תאורה ועוד, אשר לא תאמו את הקריטריונים למיקרוטראומה. יתר על כן, בתצהירו תוארו תנוחות, כגון כריעה, אשר בדרך כלל אינן עומדות בדרישות מיקרוטראומה בשל היעדר תנועות חוזרות ונשנות. בית המשפט ציין גם סתירות בטענות המערער ובראיות תומכות בנוגע למילוי תפקידו, המעידות על היעדר הוכחות למשימות חוזרות. למרות חוות דעת נפרדת שטענה כי העבודה הפיזית תרמה למצבו הרפואי, היא לא עמדה בדרישות החקיקה למיקרוטראומה. לפיכך נדחה הערעור, והמערערת חויבה בתשלום הוצאות בסך 4,000 ₪.