רע"א 1568/19

תקציר

פסק הדין דן בתוקפו של שעבוד, ובפרט שעבוד 27, הרשום במרשם החברות. השעבוד המדובר הוא תוצאה של הסכם ערבות המשעבד את הזכויות לקבלת דמי שכירות מנכס מסחרי במעלה אדומים כבטוחה. המבקשים, שהם הצדדים האחראים לביצוע השעבוד, טענו כי יש לבצע את השעבוד על בסיס מסמך הרישום, הקובע כי הנכסים המשועבדים כוללים את כל הזכויות בנכס האמור. עם זאת, טענו המשיבים כי הערבות עצמה מציינת בבירור כי רק הזכויות בדמי השכירות משועבדות, וכי מסמך הרישום סותר את כוונתם האמיתית של הצדדים המעורבים. בית המשפט בחן את הערבות ומצא כי לשונו הברורה והחד משמעית של המסמך תומכת בטענת המשיבים כי רק הזכויות בדמי השכירות נועדו להיות משועבדות. בית המשפט בחן גם מסמכים חיצוניים שסופקו על ידי המבקשים כדי להוכיח את כוונתם האמיתית של הצדדים, אך מצא אותם לא משכנעים. מסמכים אלה כללו חוזי הלוואה ופרוטוקולים של ישיבות שלא היו קשורים לאיגרת החוב או התייחסו לנכסים שונים. כמו כן, בית המשפט הבהיר כי רישום שעבוד במרשם החברות אינו משנה את תנאי השעבוד עצמו, המוגדרים באיגרת החוב. הפער בין הערבות לבין מסמך הרישום, במקרה זה, מתייחס ליצירת השעבוד ולא להשבחתו, ולכן אינו יכול להביא לפסילת השעבוד. עם זאת, מאחר שאין מחלוקת כי הנכס המשועבד באיגרת החוב – הזכות לשכירות – אינו קיים, השעבוד אינו תקף. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור על החלטת בית משפט קמא. בנוסף, חויבו המבקשים לכסות את הוצאות כונס הנכסים, החברה והבנק, כאשר כל צד קיבל 5,000 ₪, ובסך הכל 15,000 ₪.