ת"א 34056-10-18

תקציר

התובעת, מעצבת אופנה, טענה כי הנתבעת העתיקה כמה עשרות דגמים של בגדיה המקוריים שעיצבה בעצמה ומכרה אותם בחנויות, תוך גרימת נזקים כספיים ואחרים. היא הציגה דגמים פיזיים וצילומים של עיצוביה לצד דגמים דומים שהועתקו לכאורה על ידי הנתבע כדי לתמוך בטענתה. עם זאת, השופטת מצאה כי התובעת לא הביאה ראיות מספקות לתהליך העיצוב העצמי המקורי שלה, שכן היא לא הציגה שרטוטי עיצוב ראשוניים או עדויות של המעצבים עצמם. היעדר ראיות מוחשיות, אשר יכלו להראות את ליבת העיצוב העצמי הנטענת של דגמי התובעת, לא פוצה על ידי עדויות עדי התובעת. זאת ועוד, התובעת לא הוכיחה די הצורך כי הנתבעת העתיקה את עיצוביה. הראיות שהוצגו, כגון צילומים וקבלות, לא ביססו קשר ברור בין הפריטים המועתקים לבין הנאשם. גם אם עיצוביו של התובע היו מקוריים, טענת ההעתקה על ידי הנתבע עדיין הייתה נכשלת בשל חוסר ראיות. בנוסף, השופטת ציינה כי חלק מהעיצובים, כגון מדבקות המודבקות על חולצות, לא היו מקוריים ולא ניתן היה לראות בהם עיצוב עצמי. ככלל, נדחתה תביעת התובעת, לרבות בקשות לפיצויים כספיים ומתן חשבונות. התובע חויב לשלם לנתבע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪.