ע"א 4202/99

תקציר

פסק הדין מתייחס לשני שיקים נדחים שהנפיקו המערערים לחברת ברכה ג'נרל טרייד, שבסיסה בעזה, על סכומי כסף גדולים. השיקים נסחרו על ידי ברכה לבנק המשיב. למרות שהשיקים היו מחודשים יוני ואוגוסט 1988, הבנק הציג אותם לפירעון במאי 1989, אשר נדחה על ידי הבנק המושך בשל חלוף הזמן. לאחר מכן הגיש הבנק את השיקים להוצאה לפועל, מה שהוביל את המערערים להתנגד והתיק נדון בבית משפט השלום. המחלוקות העיקריות היו לגבי הנסיבות שבהן הוצאו השיקים לברכה, טיב זכותו של הבנק על השיקים והעיכוב בהצגת השיקים לפירעון. בית המשפט קיבל את תביעת הבנק לגבי אחד השיקים בשווי 30,335 שקל, ודחה את התביעה בגין השיק השני בסך 52,000 שקל, בשל חוסר הוודאות האם נמסר לבנק לפני מועד הפירעון. עוד קבע בית המשפט כי לבנק לא הייתה חזקה ראויה בשיק האחרון. הן המערערים והן הבנק ערערו על החלטת הערכאה הנמוכה יותר. בית המשפט העליון קבע כי הבנק החזיק כראוי בשני השיקים, שכן הם הוטבעו בחותמת סניף רימאל וציינו את מספר החשבון אליו נמסרו. עוד קבע בית המשפט כי זכותו של הבנק על השיקים לא נפגעה מהמטרה שלשמה נמסרו לברכה, וכי חוסר הבהירות באשר לעסקה הבסיסית בין ברכה למערערים אינו שולל את תום ליבו של הבנק בקבלת השיקים. זאת ועוד, האיחור בהצגת השיקים לפירעון לא גרם למערערים כל נזק, ועל כן היה הבנק רשאי לדרוש פירעון. עם זאת, הריבית וההצמדה על שני השיקים יחולו רק מיום הצגתם לפדיון - 3 במאי 1989. לפיכך, הערעור נדחה והערעור שכנגד התקבל, תוך שהוא מורה למערערים לפרוע את שני השיקים, בריבית ובהצמדה החל מהמועד האמור. כן חויבו המערערים לשלם לבנק הוצאות בסך 10,000 ₪. השופט גילאור חלק על כך, בין השאר, וטען כי לבנק לא הייתה חזקה ראויה בצ'קים, וכי הוא לא סיפק עבורם כל ערך. היא הדגישה את הנסיבות החריגות במהלך האינתיפאדה, שהיו אמורות לגרום לבנק לפקפק בתוקפם של השיקים. בנוסף, הימנעותו של הבנק מלהציג את השיקים לפירעון תוך זמן סביר פטרה את המערערים מחובתם. השופט גילאור היה פוסק לטובת המערערים בשני החשבונות, ודוחה את טענות הבנק במלואן.