ת"א 79544-12-20

תקציר

הסכסוך נסוב סביב עסקת נדל"ן בה רכשו התובעים דירה מהנתבעים. לפני המכירה היו הצדדים מודעים לכך שיש נזילות מים מהמרפסת לדירה שמתחת. הנתבעים הסכימו לתקן את הנזילות, והצדדים חתמו על הסכם מכר לשם כך. עם זאת, לאחר שהתובעים השתלטו על הדירה, הם גילו כי הנזילות נמשכות. התובעים הוציאו כספים נוספים על מנת להסדיר את הבעיה וביקשו פיצוי מהנתבעים בגין העלויות שנגרמו להם, עוגמת הנפש ונזקים נוספים. שאלת המפתח שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם הנתבעים מילאו את התחייבותם החוזית לפתור את בעיית הדליפה. בית המשפט מצא כי הנתבעים לא מילאו את חובתם, שכן במרפסת עדיין היו נזילות לאחר ביצוע התיקונים. למרות ממצא זה, קבע בית המשפט כי הפרתם של הנתבעים לא הייתה יסודית. לפיכך, התובעים לא היו זכאים לפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם המכר. בית המשפט הוסיף וקבע כי היה על הנתבעים לצפות מראש את הצורך לפצות את התובעים בגין עלויות תיקון בעיית הדליפה הבלתי פתורה. עם זאת, התובעים לא היו זכאים להסתמך על חוק המכר לקבלת פיצוי משום שלא מסרו לנתבעים הודעה על הסוגיה הבלתי פתורה, כנדרש בחוק. עם זאת, בית המשפט פסק לתובעים 122,100 ₪, הכוללים את הוצאות התיקון, ו-25,000 ₪ נוספים בגין עוגמת נפש. כמו כן חויבו הנתבעים בתשלום אגרת בית משפט ושכר טרחת עורך דין מטעם התובעים, בסך 25,000 ₪. בסיכומו של דבר, חויבו הנתבעים לשלם לתובעים סך של 147,100 ₪, כאשר הפרשי ריבית והצמדה נצברו ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף, הנתבעים היו אחראים להוצאות המשפט ולהוצאות המשפט של התובעים, מה שהביא את הסכום הכולל לתשלום ל-172,100 ₪. על פסק הדין ניתן ערעור בבית המשפט המחוזי בתוך 60 יום מיום מתן פסק הדין.