ע"ו 59537-08-19

תקציר

פסק דין זה סובב סביב ערעורו של חולה נפש על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית להמשיך באשפוזו בניגוד לרצונו. החולה, שאושפז מרצון, ביקש להשתחרר. עם זאת, בני המשפחה התנגדו לשחרור מטעמי בטיחות, שכן למטופל הייתה היסטוריה של אירועים אלימים, כולל פגיעה פיזית באחיו. סגן הפסיכיאטר המחוזי של בית החולים הסכים תחילה עם חששות המשפחה והחליט שלא לשחרר את החולה. על החלטה זו ערערה משפחת החולה, מה שהוביל לכך שהוועדה הפסיכיאטרית קיבלה את ערעורם והחליטה על המשך האשפוז. בית המשפט, שהסכים עם החלטת הוועדה, הדגיש את הסכנה המוחשית שנשקפת משחרורו של החולה לשלום משפחתו. נוכח סירובו של המטופל לשקול הסדרי מגורים חלופיים כלשהם וחומרת המצב, אישר בית המשפט את החלטת הוועדה. עם זאת, בית המשפט ציין כי היה על הוועדה לקבוע מסגרת להמשך אשפוזו של החולה. השופט שמואל ברלינר הוסיף ופירש את ערעור המשפחה לא רק כמחלוקת על שחרורו האוטומטי של החולה, אלא כערעור על החלטת סגן הפסיכיאטר המחוזי שלא להוציא צו אשפוז. ברלינר הצדיק את החלטת הוועדה להוציא צו כזה, בכך שהכיר בסיכון לשלום המשפחה. ברלינר הדגיש גם את הצורך בשיתוף בני המשפחה בהחלטות האשפוז והשיקום של המטופל ואת המורכבות הניצבת בפניו בניווט במערכת המשפט. בנוסף, פסק הדין הדגיש את הצורך לספק לבני המשפחה ליווי ותמיכה משפטית הולמים. לסיכום, בית המשפט פסק לטובת החלטת הוועדה, תוך הדגשת חשיבות ההגנה על רווחת המשפחה תוך הכרה בהשלכות ובאתגרים הרחבים יותר הקשורים לבריאות הנפש, מעורבות המשפחה והייצוג המשפטי. פסק הדין, שניתן ב-22 בספטמבר 2019, הותיר על כנו את אשפוזו של המטופל והורה על פתיחת הליך אשפוז חדש, תוך הכרה בסטטוס האשפוז הכפוי של החולה.