ע"פ 3795/97

תקציר

המערער הועמד לדין במספר סעיפים של עבירות מין וערער על הרשעתו, בעיקר בטענה כי יש לפטור אותו מאחריות פלילית בשל אי שפיות כהגדרתו בסעיף 34ח לחוק העונשין. הטענה העיקרית הייתה שהתיקון האחרון לחוק שינה את הדרישות לאי שפיות, ולא דרש עוד מחלת נפש ממשית אלא מידה מסוימת של ליקוי שכלי, ולא חוסר הבנה או שליטה מוחלט, אלא מידה מסוימת של חוסר יכולת. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי גם אם הדבר נכון, המערערת לא עמדה בתנאים המתוקנים. בית המשפט מצא כי המערער, על אף שסבל מהפרעות נפשיות, לא היה חסר יכולת אמיתית להבין או לשלוט במעשיו, כפי שעולה מעדות המומחה ומהעובדות שהוצגו. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי המערער לא העלה ספק סביר בדבר אי שפיותו, ומשכך עומדת חזקת האחריות הפלילית. הערעור על פסק הדין נדחה. באשר לגזר הדין, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, ודחה את טענות המערער להקלה. גם הערעור על חומרת העונש נדחה, והותיר על כנו את העונש המקורי של עשר שנות מאסר. לשופט ברק, שכתב את פסק הדין, הצטרפו השופטים זמיר וזועבי.