ע"א 35/68

תקציר

פסק הדין במקרה זה עוסק בתביעת חוב המיוצגת על ידי שטרות. התביעה עברה מספר גלגולים והמשיבים, לחילופין דרשו סכום כסף מהמערער, מציינים כי אחיו של המערער, המתגורר בעיראק, הלווה למערער את הכסף והמערער כתב שטרות כסף לפירעון החוב. עוד טוענים המשיבים לחילופין, כי השטרות הועברו פיזית למשיב והוא מחזיק בהם כעת. המערער טוען כי השטרות מיושנים ויש לבטלם, ואילו המשיבים טוענים כי שהותו של המערער בישראל ושהותו של אחיו בעיראק משמעה כי תקופת ההתיישנות אינה חלה. בית המשפט העליון קבע כי התקופה שבה שהו המערער והאח מחוץ לישראל לא תיכלל במניין תקופת ההתיישנות. עוד קבע בית המשפט כי על פי הדין הישראלי, העברת השטרות למשיבים לא הושלמה ללא מסירה, ומאחר שהשטרות נחתמו לכאורה בעיראק אך לא נמסרו שם למשיבים, ייתכן שהם מעולם לא היו רכושם של המשיבים. עוד מצא בית המשפט כי לא ניתן לדחות בשלב זה את טענת המשיבים כי השטרות הועברו אליהם כדין, שכן לאפוטרופוס על השטרות היה ערך ראייתי בלבד, ואם השטרות אכן היו רכושם של המשיבים, האפוטרופוס לא היה זכאי להם. באשר לתביעה החלופית, קבע בית המשפט כי ניתן לדחות את תביעת המשיב, להבדיל מתביעת האפוטרופוס, מחמת התיישנות. בית המשפט פירש את הדינים הרלוונטיים כך ששהותו של הנפקד שהיה הבעלים של הנכס טרם רכישתו על ידי האפוטרופוס מעכבת את תקופת ההתיישנות לתביעת האפוטרופוס אך לא לתביעתו של אדם אחר שאליו הועבר הנכס. לפיכך, הערעור התקבל בחלקו, ותביעת המשיב נדחתה בעילה של התיישנות, בעוד תביעת האפוטרופוס יכולה להתקדם.