ק"ג 65005-02-19

תקציר

התובעים, ששימשו כאפוטרופסים של התובע, תבעו את הנתבעת, קרן פנסיה, לשחרר את מלוא כספי התובע לקרן הפנסיה. התובע קיבל קצבת נכות, ולאחריה קצבת זקנה מאותה קרן. התובעים טענו כי התנאים בתקנות האחידות מזכים אותם בתשלום מלא וחד פעמי של הכספים. בתוך כך, הנתבע טען כי קצבת הנכות של התובע בחמש השנים שקדמו לזכאותו לקצבת זקנה מנעה ממנו למשוך את כספיו מקרן הפנסיה כסכום חד פעמי. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי התובע אכן עמד בדרישות משיכת הכספים כאמור בתקנות האחידות. עם זאת, נמצא גם כי התובעים, אפוטרופסיו של התובע, הוטעו על ידי נציגי הקרן באשר להשלכות של קבלת קצבת נכות על זכותו של התובע למשוך את כספו כסכום חד פעמי במועד מאוחר יותר. בית המשפט קיבל את הטענה כי האפוטרופוסים לא היו מודעים להשלכות מעשיהם וכי הוטעו לחשוב כי יש להם זמן להחליט על דרך הפעולה. בנוסף, קבע בית המשפט כי הנתבעת כשלה בחובת הזהירות שהוטלה עליה כלפי התובעים, הפרה את חובת הגילוי המוגברת ולא מסרה לתובעים מידע מספק על זכויות התובע בקרן, כנדרש בחוק. חוסר מידע זה מנע מהתובעים לקבל החלטה מושכלת לגבי זכויותיו וזכויותיו העתידיות של התובע. לאור ממצאים אלה, פסק בית המשפט לטובת התובעים והורה לנתבעת להעביר את יתרת הכספים על שם התובע לתובעים. כמו כן פסק בית המשפט לתובעים הוצאות משפט בסך 15,000 ₪, שישולמו על ידי הנתבעת. על פסק הדין ניתן לערער בתוך 30 יום בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.