ע"פ 6454/03

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את הראיות והטיעונים שהוצגו בערעור על ההרשעה בהריגה ואת העונש הנלווה לכך. טענת המערער כי פעל מתוך הכרח או מתוך הגנה עצמית לא התקבלה, שכן השופט הגיע למסקנה כי הירי היה מכוון ולא בוצע באופן אוטומטי. לא היה ספק סביר כי המערער הכיר את המנוח ממפגשים קודמים וכי האירוע נבע מהתעקשותו של המנוח להיכנס לסניף הבנק לאחר שעות העבודה. השופט הסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי הנסיבות אינן מצדיקות "הגנה עצמית" או "צורך", שכן בפני המערער היו אפשרויות אחרות שאינן קטלניות לניהול המצב. יתר על כן, השופט מצא כי מעשהו של המערער היה בלתי סביר בהתחשב בתחושת הסכנה הסובייקטיבית שחש בו. השופט הכיר בהשלכות החמורות של האירוע הן על המערער והן על משפחתו של המנוח, אך בסופו של דבר דחה את הערעור, ואישר את ההרשעה המקורית וגזר הדין של שנתיים מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. החלטה זו התקבלה לאחר שקילה מעמיקה, תוך איזון בין הגורמים השונים הכרוכים בכך, ובהתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער. השופט א' א' לוי והשופטת א' גרוניס הסכימו עם פסק הדין שניתן על ידי השופטת א' חיות.