בג"צ 3/73

תקציר

בג"ץ קבע את סמכותם של בתי הדין הרבניים בענייני גירושין של יהודים אזרחי ישראל ותושביה, שנישאו בנישואין אזרחיים בחו"ל. על פי החוק, ענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל נתונים לסמכותם הבלעדית של בתי הדין הרבניים. השאלה שעלתה במקרה זה הייתה האם הביטוי "בישראל" מתייחס ליהודים, או לנישואין וגירושין שנערכו בישראל. בית המשפט קבע כי המילה "בישראל" מתייחסת הן ליהודים והן לענייני נישואין וגירושין, אך תביעות גירושין בישראל מצויות בסמכותו של בית הדין הרבני, ללא קשר למקום בו נערכו הנישואין ובין אם מדובר בנישואין דתיים או אזרחיים. סמכות זו חלה על בני זוג יהודים תושבי המדינה או אזרחיה, גם אם נישואיהם לא הוכרו מבחינה דתית. עם זאת, לבית הדין הרבני אין סמכות להכריע בתוקפם של נישואין או גירושין שנערכו מחוץ לישראל. עוד הודגש בפסק הדין כי יש לפרש את ענייני השיפוט בצמצום, ואל לו לבית המשפט להתערב במקרים בהם בני הזוג לא הצליחו להשיב את שלום הבית. בנוסף, ריבוי השיטות המשפטיות לדיני גירושין אינו מועיל, ובית הדין הרבני הוא פעמים רבות המקום המתאים ביותר לברר את כל הבעיות הכרוכות בגירושין. בדחותו את העתירה, המליץ בית המשפט לצדדים לשקול גירושין הדדיים אם אין סיכוי לשקם את נישואיהם, והפציר במשיב לנהוג בנדיבות כלפי העותר.