ת"א 56/92

תקציר

התובעים, זוג נשוי, תבעו את הנתבעים - שתי חברות ביטוח ובנק - על תוקפו של חוזה ביטוח ועל פטור התובעים מאחריות על פי הסכם הלוואה. פוליסת הביטוח המדוברת הייתה לביטוח חיים, אשר לטענת התובעים אמור לכסות את ההלוואה במקרה של פטירת הלווה (הבעל). הנתבעים טענו כי פוליסת הביטוח אינה תקפה משום שהלווה היה מעל מגבלת הגיל וכי הבנק וחברות הביטוח מעולם לא התכוונו שהפוליסה תהיה מחייבת. השופט עמית העביר את התיק לדיון בטענה. השופט עמית פסק לטובת התובעים. הוא מצא כי חוזה הביטוח תקף ומחייב משום שהנתבעים לא הודיעו לתובעים כי קיימת מגבלת גיל, והלווה חתם על החוזה תחת הרושם שהוא מבוטח. השופטת קיבלה גם את הטענה כי הנתבעים הציגו בפני התובעים מצג לפיו חוזה הביטוח תקף, דבר המחייב את המבטחים לכבד את החוזה למרות סעיף הגיל. בנוסף, קבע השופט כי הנתבעים פעלו בחוסר תום לב והפרו את חובת הגילוי ותום הלב. לפיכך, התובעים היו פטורים מאחריות על פי הסכם ההלוואה ממועד פטירת הלווה. כמו כן הורה השופט לנתבעים לשלם את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין של התובעים.