ערר 95053/09

תקציר

ועדת הערר לתכנון ובנייה אביב קבעה כי סעיף 200 לחוק התכנון והבניה אינו פוטר את המשיבים, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה רמת גן, מתשלום פיצויים למערערים, שהם בעלי נכסים שנפגעו מתכנית פיתוח מקומית. הוועדה קבעה כי המשיבים לא הצליחו להוכיח באופן קולקטיבי כי תועלות התכנית עולות על הפגיעה בנכסי המערערים, כנדרש בסעיף 200. באופן ספציפי, הוועדה מצאה כי שיעורי ירידת הערך הנמוכים (1.5% עד 4.5%) שנגרמו על ידי התכנית לנכסי המערערים, אף שהוכרו על ידי שמאי מייעץ, לא גברו על האינטרס הציבורי. יתר על כן, הפגיעה לא נמצאה בפיזור נרחב, שכן היא נגרמה רק לנכסי המערערים ובחלק מהמקרים אף השתנתה בין הנכסים. עוד קבעה הוועדה כי המשיבים לא הוכיחו בתכנית אינטרס ציבורי חיוני שיגבר על נזקי הרכוש, והסתמכו במקום זאת על טיעונים כלליים בדבר ייעול הקרקע ופיתוח עירוני. הוועדה הדגישה כי המשיבים לא הביאו ראיות למגמות תכנוניות ספציפיות או לתכניות רלוונטיות ברמת גן שיתמכו בטענותיהם. לבסוף, דחתה הוועדה את בקשת המשיבים לפטור אותם מתשלום ריבית על הפיצויים ממועד אישור התכנית ועד למועד הגשת התביעות, ולא מצאה כל שיהוי או התארכות מיותרת של ההליכים שנגרמו על ידי המערערים. גם בקשת המשיבים להוצאות נדחתה. החלטה זו מחזקת את העיקרון לפיו יש לפצות באופן הוגן בעלי נכסים שנפגעו מהחלטות תכנוניות, בתוספת ריבית, ומציבה רף גבוה להחלת פטורים לפי סעיף 200.