ע"פ 8277/14

תקציר

המקרה סובב סביב מותו של תינוק בן ארבעה חודשים וחצי, שהובהל לבית החולים ללא נשימה. בדיקות שנערכו לתינוק העלו כי הוא סובל מחבלות ודימום בראשו, וכן משברים מרובים בצלעותיו. באותו ערב הובאה גם אחותה התאומה של התינוקת לבית החולים, ובדיקתה העלתה כי גם לה יש שברים בצלעות וסימנים על גופה. עשרה ימים לאחר מכן מת התינוק. השאלה שעמדה במרכז הערעור הייתה מה גרם לפגיעות בשני התינוקות: האם הן נבעו מסיבות טבעיות או שמא הייתה יד אדם בעניין – ידו של אביהם, המערער? בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בהריגה, תקיפת קטין הגורמת חבלה חמורה והתעללות בקטין או חסר ישע. הערעור בפני בית המשפט העליון נסוב אך ורק סביב פסק הדין. המערער טוען לחפותו ומבקש להצביע על הטעויות שנפלו, לדעתו, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. מנגד, המדינה מסתמכת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. השופטת ברק-ארז, הכותבת את פסק הדין לבית המשפט, מגיעה למסקנה כי התביעה אכן עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח מעבר לספק סביר כי האפשרות הסבירה היחידה היא שהמערער גרם למותו של התינוק וגרם לפציעות שהופיעו באחותו התאומה של התינוקת. התשתית הראייתית מבססת את אשמתו של המערער, חרף העובדה שדרכה של השופטת ברק-ארז הייתה שונה במקצת מזו שהתווה בית המשפט המחוזי. לפיכך הערעור נדחה.