ת"א 59624-02-20

תקציר

התובע, שמכר דירה ללא ידיעת הרוכש על אי סדרים קיימים בבנייה, הגיש תביעה נגד הנתבעים בגין אי נקיטת הליכים משפטיים נגד הקבלן האחראי לאי-סדרים, ובגין המצאת טופסי אישור ואכלוס מבלי לציין את אי הסדרים. הנתבעים הואשמו גם בכך שלא יידעו את התובע באופן יזום על החריגות ורשמו הערת אזהרה, וכן אישרו את העברת הזכויות בדירה ללא סייג. התובעת טענה כי כתוצאה מרשלנות הנתבעים, היא סברה שניתן למכור את הדירה כמות שהיא, ורק בשנת 2014 נודע לה על חריגות הבנייה, אשר פגעו ביכולתה לקבל היתר בנייה והובילו להפסדים כספיים. עם זאת, השופטת דחתה את התביעה לגופה, בקובעה כי התובעת לא הוכיחה את טענותיה, וכי בכל מקרה התביעה הוגשה מחוץ לתקופת ההתיישנות. עוד קבע השופט כי גם אם התביעה הייתה מוגשת בתוך תקופת ההתיישנות, הרי שהתנהלותו הרשלנית של התובע וניתוק הקשר הסיבתי בין מעשיו של הנתבע לבין נזקו של התובע, מהווים אשמה מכרעת, השוללת אחריות. כמו כן, השופטת הורתה לתובע לכסות את הוצאות המשפט של הנתבעים, בסך 40,000 ₪, ו-15,000 ₪ נוספים עבור חוות דעת המומחה ושכר טרחת העדות, וכן קבעה כי על מבטחת הצד השלישי לכסות את יתרת הוצאות המשפט הקשורות בהודעה לצד שלישי. לתובע ניתנו 30 יום לקיים את פסק הדין, ולאחר מכן יתווספו הפרשי ריבית והצמדה. לשני הצדדים שמרה לעצמה הזכות לערער על ההחלטה.