ע"פ 8363/19

תקציר

התיק נסוב סביב הסיווג המשפטי של מעשיו של המערער בעבירות הקשורות להמתת חסד. המערער טען לסיווג אחריות מופחת המבוסס על התגרות, פגיעה ביכולת הנפשית ועוגמת נפש עקב התעללות לכאורה, כאמור בסעיף 301ב לחוק העונשין. עם זאת, בית המשפט לא מצא ראיות התומכות בטענות אלה. המערער ערער גם על הרשעתו ברצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2), למרות ספקות באשר להכנת פטיש ששימש לביצוע העבירה. בית המשפט קבע כי "הכנה" לרצח אינה דורשת ראיות לקיומו של כלי הריגה מתוכנן מראש, וציין זאת כמעשה פיזי שהתרחש, מה שהוביל להשוואות לפסיקות קודמות. בנוסף, בחן בית המשפט האם ניתן לסווג את ההריגה כרצח בנסיבות מחמירות לפי סעיף 301א(א) לחוק החדש, בהתחשב בכוונת המערער ובאכזריות העבירה. מדובר באלימות מופרזת, כאשר המערער תקף באלימות את בת זוגו, השתמש בה בחומצה וחנק אותה, ובכך עמד בקריטריון "האכזריות המיוחדת" לפי סעיף 301א(א)(7). סיווג זה הביא לכך שהמערער הואשם ברצח בנסיבות מחמירות, מה שמחזק את העובדה שכל רצח נושא דרגות חומרה ייחודיות, כאשר הרפורמה נועדה להבחין בין דרגות אלה. בית המשפט דחה את טענות המערער, ואישר הרשעה ברצח בנסיבות מחמירות, המחייבת מאסר עולם. פסק דין זה מתבסס ומבהיר את ההלכה הקיימת בנוגע לרצח ורצח בנסיבות מחמירות בישראל.