עמש"מ 3032-10-04

תקציר

פסק הדין דן בערעור על פסק דין משמעתי וגזר דין שנגזר על עובד מדינה, שעבד כדוור בחברת דואר ישראל. המערער הורשע בשתי הזדמנויות שונות; ראשית, במשפט פלילי, ושנית, בדיון משמעתי, בריבוי עבירות משמעת. אלה כללו מרמה, הפרת אמונים וזיוף חתימות הנוגעות להפצת דואר רשום. בשתי העבירות הודה המערער בשני המקרים. בית הדין המשמעתי הטיל עליו נזיפה חמורה, פיטורים מיידיים בפיצויי פיטורים מלאים, פסילה לשנה מכהונה במשרה ציבורית כלשהי, וכן פסילה לצמיתות מעבודה בחברת הדואר. המערער טען כי אמצעי המשמעת היו מופרזים, בהתחשב בנסיבות אישיות לרבות הריון בסיכון גבוה וקשיים כלכליים, וכי מעשיו נבעו מאיום מצד החברה. זאת ועוד, ייצוגו המשפטי של המערער בדיונים קודמים הוטל בספק. ערכאת הערעור דחתה טענות אלה. נפסק כי הודאותיו של המערער תקפות וכי אין ראיות לייצוג משפטי בלתי יעיל. עוד קבע בית המשפט כי נסיבותיו האישיות של המערער אינן מצדיקות את מעשיו, וכי אמצעי המשמעת שהוטלו היו סבירים ומידתיים ביחס לחומרת העבירות. עבירות אלה כללו חבלה בתפקיד מרכזי של חברת הדואר תוך פגיעה באמון הציבור במוסד. הפיטורים נתפסו כתוצאה הכרחית של הפרת האמונים של המערער. לבסוף, הגיע בית המשפט למסקנה כי גזר הדין לא ישלול מהמערער את פרנסתו, וכלל המלצה כי המשיב יסייע למערער למצוא עבודה חלופית בשירות המדינה לאחר תקופת הפסילה. הערעור נדחה, אם כי בית המשפט כלל המלצה כאמור.