ת"א 63438-05-20

תקציר

התובעים, שרכשו דירה מהנתבעים, טענו לליקויי בנייה בנכס ותבעו פיצוי בגין עלות התיקונים, הדיור החלופי והוצאות נלוות אחרות. בית המשפט מינה מומחה שהעריך את עלות תיקון הליקויים ב-129,215 שקל, לצד צורך בדיור חלופי בשווי 10,000 שקל. בית המשפט מצא את חוות הדעת של המומחה מטעם הנתבעים כבלתי מהימנה ואימץ את ממצאי המומחה מטעם בית המשפט. לפיכך נפסקו לתובעים 161,518 ₪ בגין ליקויי בנייה ועלויות דיור חלופי. בנוסף, התובעים לא קיבלו חניה צמודה כדין ומחבוא כביסה כפי שהובטח בהסכם המכר. בית המשפט קבע כי הנאשמים פעלו במרמה בעניין זה, תוך סילוף עובדות ביודעין. בעקבות זאת חויבו הנתבעים לשלם פיצוי בסך 80,000 ₪ עבור מקום החניה ו-30,000 ₪ עבור מחבוא הכביסה. סכומים אלה היו אמורים להיות משולמים ביחד ולחוד על ידי שני הנתבעים. עם זאת, בית המשפט לא קיבל את דרישת התובעים לפיצוי בגין עוגמת נפש, ומצא אותה בלתי מבוססת. כמו כן, נדחתה גם תביעת התובעים לעלויות פירוק, אחסון והרכבה מחדש של ארונות, כאשר בית המשפט קבע כי אין זה מסמכותו להכריע בעניינים מקצועיים מעין אלה. בעקבות זאת חויב נאשם 1 לשלם 171,518 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית, בגין ליקויי בנייה ודיור חלופי. הנתבעים 1 ו-2, ביחד ולחוד, חויבו בתשלום בסך 110,000 ₪ בגין שווי מקום החניה החסר ומחבוא הכביסה. כמו כן, שני הנאשמים היו אמורים לחלוק בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך 30,000 ₪. הסכומים היו אמורים לצבור ריבית כנדרש בחוק החל מיום 27.5.2020 ועד למועד התשלום המלא. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ומיום 07.06.2022.