פ"ל 9402-07-23

תקציר

הנאשם הורשע בנהיגה בזמן פסילה וללא רישיון לסוג הרכב בו נהג. ההרשעה התבססה על הודאתו של הנאשם עצמו. בעובדות כתב האישום צוין כי הנאשם נהג ברכב טעון רישיון סוג א'1, בעודו מחזיק ברישיון סוג ב' בלבד, ורישיונו נפסל למשך 18 חודשים. הממונה על העבודות הציבוריות המליץ על עבודות שירות כגזר דין. הן התביעה והן ההגנה הציגו את טיעוניהן לעונש. התביעה טענה לעונש של 5 עד 24 חודשי מאסר בפועל, לצד פסילה של 15 חודשים עד מספר שנים, ואילו ההגנה ביקשה עונש של עבודות שירות, תוך ציון אחריותו של הנאשם, שירותו הצבאי, היעדר עבר פלילי ונסיבות משפחתיות. בית המשפט, לאחר ששקל את הערכים המוגנים הנפגעים מהעבירות, את נסיבות העבירות ואת מדיניות הענישה הרווחת, קבע כי העונש ההולם יהיה בטווח של מאסר מותנה ל-13 חודשי מאסר, לצד פסילה של מספר שנים והעונש הנלווה. בית המשפט בחר שלא לחרוג מטווח זה, למרות היעדר עבר פלילי של הנאשם ולקיחת אחריות. זאת, בשל עבירות התנועה הקודמות של הנאשם, לרבות נהיגה בזמן פסילה פעמיים בעבר, ואי לימוד הלקח לאחר מאסר קודם עם עבודות שירות. לפיכך נגזרו על הנאשם 12 חודשי מאסר בפועל, תוך הפעלת שני מאסרים על תנאי, 6 חודשי מאסר על תנאי, 10 שנות פסילה בפועל והתחייבות כספית בסך 3,000 ₪. כמו כן הוטל על הנאשם מספר פסילות על תנאי, ובית המשפט הוציא תעודת פיקדון. לנאשם זכות לערער על פסק הדין בבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.