בש"פ 9630/08

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית ערעור על ההחלטה לעצור את המערער עד תום ההליכים נגדו. המערער הואשם בפריצה לדירות מגורים ובגניבת פריטים שונים בשתי הזדמנויות שונות. הערכאות הנמוכות יותר קבעו כי אין חלופה ראויה למעצרו של המערער, בשל חומרת העבירות, עברו הפלילי העשיר והיעדר אפוטרופוס מתאים, ולפיכך הורו על מעצרו. המערער ערער על החלטה זו וטען כי עבירות הרכוש המיוחסות לו אינן מצדיקות את מעצרו וכי על שירות המבחן לבחון את חלופת מעצר הבית בבית אמו. עם זאת, ערכאת הערעור הסכימה עם החלטות הערכאות הנמוכות יותר, והדגישה כי התנהלותו של המערער מעידה על בחירה מודעת באורח חיים עברייני וכי אין על מי לסמוך שיפקח עליו ביעילות. זאת ועוד, ציין בית המשפט כי המערער כבר הורשע וממתין לגזר הדין, ועל כן אין הצדקה להורות על שחרורו בשלב זה. הערעור נדחה, והמערער היה אמור להישאר במעצר עד לדיון בגזר הדין. החלטה זו התקבלה על יסוד חזקת האשמה בעקבות הרשעתו של המערער והצורך להבטיח את נוכחותו בשלב גזר הדין.