עמ"ש 76833-01-19

תקציר

פסק הדין המדובר הוא ערעור אזרחי על שכר הטרחה המגיע למנהל עיזבון. בית המשפט אינו מתערב בדרך כלל בשכר הטרחה שנקבע על ידי הערכאה הראשונה, אלא אם נפלה טעות עקרונית. במקרה זה החליט בית משפט קמא כי על מנהל העיזבון לקבל שכר טרחה בשיעור של 4% בתוספת מע"מ על שווי העיזבון, וזאת בשל המאמץ והזמן הניכרים שהושקעו בטיפול בעיזבון, שנמשך למעלה מעשר שנים והיה כרוך בקשיים משמעותיים. היו מספר טענות עיקריות שהעלו המערערים בנוגע לאגרה, שבית המשפט דן בהן ודחה ברובן. ראשית, הסכים בית המשפט קמא עם בית משפט קמא כי אין להפחית חובות מחישוב שווי העיזבון, כדי להימנע מיצירת מצב בו לא יהיה תמריץ לנושאי משרה לנהל את העיזבון. שנית, חזקת שיתוף הפעולה של האלמנה לא חלה, שכן היא לא הגישה תביעה, ולכן אין להפחית את שווי העיזבון בחצי. שלישית, נכסים שנרשמו על שם בני משפחה אחרים נחשבו בצדק לחלק מהעיזבון, שכן כל היורשים הסכימו לחלוק ביניהם וכללו אותם בהסכם הנוגע לעיזבון. עם זאת, בית המשפט קיבל חלק מטענות המערער. אלה התייחסו להפחתת האגרה בגין הרכיב הכספי ל-2% בתוספת מע"מ, ניכוי קופת הגמל מהרכיב הכספי של העיזבון, החרגת דירה 14 מנכסי העיזבון והפחתת תשלומי שכר ביניים. כן חויבו המערערים לשלם למנהל העיזבון הוצאות בסך 10,000 ש"ח, ויתרת הערבות הוחזרה להם. המשנה לנשיא שאול שוחט והשופטת עינת רביד הסכימו עם ההחלטה.