ת"א 51342-09-20

תקציר

בית המשפט מקבל את התביעה כנגד הנתבע 1 ומורה להם לשלם את הוצאות התובע ואת אגרת התביעה. התביעה נגד הנתבע 2 נדחית. המחלוקת סביב תצהירו של אייל רוזן, שהוגש על ידי התביעה אך לא נחקר בחקירה נגדית בשל היעדרותו של רוזן, הוכרעה לטובת הנתבעים: הוא לא ייכלל בתיק. השופט מגיע למסקנה זו, שכן רוזן, למרות שניתנו לו הזדמנויות רבות, סירב לשתף פעולה ולהעיד, גם באמצעות שיחת וידאו, בעת שהותו בחו"ל. באשר לתנאי המשא ומתן על הצ'קים, טוענים הנתבעים כי השיקים נמסרו לקסטן במטרה אחת ויחידה להפקידם בחשבון החברה בבנק לאומי, ורק אם קסטן ישלים את העבודה. עם זאת, השופט מצדד בתובע וקובע כי הנתבעים לא הביאו ראיות למצב זה וכי השיקים ניתנו ללא כל הגבלה על סחירותם, כדי לסייע לקסטן, שהיה בידידות ארוכת שנים עם הנתבעים. השופטת מאשרת כי התובע מחזיק בתום לב בשיקים. הם הושלמו, ניתנו לפני מועד הפירעון, והתובע רכש אותם בתמורה ובתום לב, מבלי לדעת על פגמים כלשהם. תום לבו של התובע נבחן באופן סובייקטיבי, והשופט סבור כי לא הייתה לתובע כל סיבה לחשוד במצוקה כלכלית כלשהי מצדו של קסטן או בפגם כלשהו בעסקה הבסיסית בין הנתבעים לבין קסטן. השופטת דוחה גם את טענת הנתבעים כי נפל כשל בהתחשבות ביחס לצ'קים. לדברי השופט, טענה זו לא הוכחה, והצ'קים ניתנו לקסטן ללא כל תנאים חודשים לפני מחדל התמורה הנטענת. לבסוף, התביעה האישית נגד הנתבע 2, בדבר ערבותם האישית לשיקים, נדחית. התובע לא עמד בנטל ההוכחה בדבר חתימת הנתבע 2 על הערבות, וחסרות ראיות חיצוניות. השופט מציין את עדותו הלא עקבית והמתחמקת של נאשם 2, אך קובע כי אין זו ראיה מספקת לבדה. השופט מורה לנתבע 1 לשאת בהוצאות התובע ולשלם את אגרת התביעה, בעוד שהליכי ההוצאה לפועל נגד נתבע 1 יכולים להתחדש. ההחלטה בהוצאות בגין התביעה האישית נגד הנתבע 2 שמורה.