דנ"פ 173/20

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לבקשה לדיון נוסף לפי סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט, שהוא הליך חריג השמור למקרים שיש בהם סתירות משמעותיות, חשיבות, קושי או חידוש. הבקשה נדחתה משום שהשופט מצא כי המקרה אינו עומד בקריטריונים להליך חריג שכזה. פסק הדין המדובר הסתפק בפסיקה קיימת, פרשת בראנס, ולא קבע תקדימים חדשים שיצדיקו דיון נוסף. דעת הרוב של השופטים אישרה את הלכת בראנס כרלוונטית, בעוד דעת מיעוט חלקה על ההשוואה. השופט אלרון הדגיש כי המקרה הנוכחי אינו מחייב קביעת תחולתו של סעיף 155 לחוק סדר הדין הפלילי במקרים בהם נאשם נשפט בנפרד לאחר שהוגש נגדו כתב אישום משותף. בעיקרו של דבר, המחלוקת בין השופטים נסובה סביב הדמיון והשוני בין המקרה הנוכחי לבין פסק דין קודם, כאשר הרוב מצא אותם דומים דיים כדי להחיל את הפסיקה הקודמת. ההחלטה לא חשפה פרשנויות חדשות לחוק שיצדיקו דיון נוסף או יחרגו מפסיקות קודמות. לפיכך, הבקשה לדיון נוסף נדחתה.