ת"פ 39753-10-13

תקציר

השופט סעב דבור מצא את הנאשם אשם בעבירות של כליאת שווא, סחיטה בכוח וסחיטה באיומים המפורטים בכתב האישום, לאחר שמיעת הראיות שהוצגו בבית המשפט. העובדות שפורטו בגזר הדין תיארו דפוס של ניצול והתעללות שביצע הנאשם כלפי אמו. הנאשם דרש שוב ושוב כסף מאמו, באמתלה שהוא זקוק לו לרכישת תרופות. כשאמו סירבה, הוא היה נועל אותה בתוך ביתו ומונע ממנה לעזוב עד שתיתן לו את הכסף. הסכומים נעו בין 30 ל-100 שקל. בנוסף, הורשע הנאשם בספטמבר 2013 באירוע של סחיטה בכוח, בו אחז בחוזקה בידה של אמו והכריח אותה ללכת לבית מרקחת כדי לקבל לו מרשם. השופט ציין את הפגיעה המשמעותית בערכים חברתיים, ובהם תחושת הביטחון, שלמות הגוף וחופש התנועה, והדגיש את חומרת העבירות והשפעתן על הקורבנות. בקביעת העונש פעל השופט בהתאם לקווים המנחים המפורטים בחוק העונשין, תוך התמקדות בעקרון ההלימות, הקושר בין חומרת העבירה ואשמת העבריין לבין העונש. השופט דבור שקל את העבירות כמכלול ולא כאירועים פרטניים וקבע טווח ענישה הולם של 18 עד 30 חודשי מאסר, לצד מאסר על תנאי. טווח זה נקבע לאחר בחינת נסיבות המקרה, לרבות אחריותו המלאה של הנאשם למעשיו, תדירות ומשך העבירות והנזק הנפשי שנגרם לנפגע. יתר על כן, השופטת שקלה את מצבו הנפשי של הנאשם, הכירה בהשפעתו תוך שהיא מציינת כי היא אינה מפחיתה מהבנתו את מעשיו. השופט לקח בחשבון גם את היעדר האלימות הפיזית ואת האופי המילולי של האיומים, מה שמבדיל מקרה זה מאחרים. בסופו של דבר, נגזרו על הנאשם 24 חודשי מאסר בפועל, כאשר ארבעה חודשים נוספים נגזרו עליו בגין מאסר על תנאי קודם, בסך הכל 28 חודשים. עונש זה לווה ב-12 חודשי מאסר על תנאי ו-6 חודשי מאסר, שניהם בגין עבירות עתידיות בתוך תקופה של שלוש שנים לאחר שחרורו. השופט הדגיש את זכותו של הנאשם לערער בתוך 45 יום, ופסק הדין הוקרא בנוכחות הגורמים הרלוונטיים ביום חמישי, 05/05/2014.