ע"א 524/88

תקציר

במקרה של תקנות האגודות השיתופיות, בחן בית המשפט העליון את חוקיותה של תקנה (תקנה 2א) שהסמיכה אסיפה כללית של אגודה שיתופית לחייב חברים בכיסוי חובות האגודה. סמכות זו אותגרה כאשר "פרי העמק", קואופרטיב מרכזי, ניסה להטיל את חובותיו על חבריו לאחר הצבעת רוב. בית המשפט המחוזי קבע תחילה כי החלטה זו אינה תקפה, וטען כי התקנה חורגת מסמכות השרים לפי פקודת האגודות השיתופיות, שכן היא פוגעת בזכויות יסוד בקניין ללא גיבוי חקיקתי. על כך הוגש ערעור לבית המשפט העליון. חוות דעתו של השופט א' ברק אישרה מחדש את פסק הדין והדגישה כי אגודה שיתופית, בהיותה ישות משפטית נפרדת, אינה יכולה להעביר את התחייבויותיה הכספיות לחברים יחידים אלא אם ניתנה לכך הסכמה מפורשת על ידם. בית המשפט השווה את דיני החברות וקבע כי כשם שחברה אינה יכולה לחייב בעלי מניות מעבר להשקעתם במניות, אגודה שיתופית אינה יכולה להטיל נטל כספי נוסף על חבריה ללא רשותם המפורשת. בית המשפט הדגיש כי התרת תקנה כזו סותרת זכויות יסוד לקניין, אלא אם כן אושרה במישרין בחקיקה ראשית. נקבע כי לא תקנה 2א ולא כל פרשנות מחודשת של חוקים או חוקי עזר קיימים אין בהם כדי לתת תוקף לפעולותיו של הקואופרטיב, שכן הן אינן עולות בקנה אחד עם נורמות ועקרונות משפטיים מבוססים הנוגעים לישויות משפטיות עצמאיות ולזכויות קניין של הפרט. פסק הדין ביטל את תקנה 2א ואת תחולתה, וקבע כי שינוי חובות חוזיות או משפטיות מהותיות מחייב אישור חקיקתי מפורש, דבר שלא היה קיים במקרה זה. בסופו של דבר דחה בית המשפט העליון את הערעור, וחיזק את ההגנה על זכויות הקניין של הפרט במסגרות משפטיות שיתופיות.