ת"א 33313-01-20

תקציר

המחלוקת נסובה סביב שני הסכמים שנחתמו בשנת 2013, במסגרתם שכרו התובעים שני מבנים מהנתבעים במושב אורה. התובעים טענו כי הנתבעים נמנעו מלגלות מידע חיוני בנוגע לשימוש בנכסים, ובפרט פסק דין האוסר על הנתבעים להשתמש בנכסים למטרות שאינן חקלאיות. מידע לא גלוי זה גרם לתובעים להתקשר בהסכמים, מה שהוביל להפסדים כספיים משמעותיים כאשר הם פונו בסופו של דבר. בית המשפט פסק לטובת התובעים, וקבע כי הנתבעים אכן הסתירו מידע מהותי, ובכך הפרו את חובת תום הלב שלהם. כתוצאה מכך נפסקו לתובעים פיצויים בסך 291,291 שקל, שכללו הוצאות מעבר, הוצאות משפט והפסדי שכר עקב השבתת מפעלים במהלך המעברים. עוד קבע בית המשפט כי על הנתבעים לשאת ביחד ולחוד בהוצאות המשפט של התובעים, תוך שהוא קובע את הסכום על 25,000 ₪, ולהשיב להם סכום יחסי מהוצאות המשפט ששולמו, בסך 7,500 ₪. בנוסף, נדחתה הודעת הצד השלישי נגד צדדים ג' 1 ו-4, שכן בית המשפט לא מצא כל ראיה למודעותם למצב המשפטי או לקנוניה כלשהי. עם זאת, גם הודעת הצד השלישי נגד צדדים ג' 2 ו-3 נדחתה, שכן בית המשפט לא מצא כל קנוניה בין התובעים לבינם. תחת זאת, חויבו הנתבעים לשלם הוצאות משפט לצדדים ג' 2 ו-3 בסך 20,000 ₪.