תמ"ש 59850-12-20

תקציר

פסק הדין דן בחלוקת העיזבון ההורי בין שני אחים. הראיה המרכזית היא הסכם היפרדות, המפלג את התאגידים המשפחתיים, שנחתם בין האחים לפני שני עשורים. התובע לא הזכיר את ההסכם בתביעתו הנוכחית. השופט רואה בכך מעשה של חוסר תום לב. הסכם ההפרדה נדון גם בדיון בוררות לפני 13 שנה, בו בחן הבורר את תכלית ההסכם, תוקפו ויישומו על סמך עדויות האחים. הבורר החליט כי ההסכם תקף, שמטרתו הפרדת נכסי המשפחה, ושני האחים פעלו על פיו. השופט קובע כי התובע כבר קיבל את יומו בבית המשפט, ויש לדחות על הסף את התביעה הנוכחית, המבקשת לערער על הסכם הפרידה. זאת בשל עקרון סופיות הדיון, מניעת החלטות סותרות והימנעות מבזבוז משאבים שיפוטיים. עוד מציינת השופטת כי לתובעת היו הזדמנויות רבות לערער על ההסכם במהלך הבוררות, אך היא לא עשתה כן. יתר על כן, גם התביעה הנוכחית נדחית משום שהיא חסרת שחר; גם אם תוכיח מטרתו הבלתי חוקית של ההסכם – העלמת מס – אין בכך כדי להביא לביטולו, כפי שקבע הבורר. השופט מורה על דחיית התביעה על הסף ופוסק לנתבע הוצאות בסך 10,000 ₪, כאשר פסק הדין מאושר לפרסום תוך השמטת פרטים מזהים.