ת"א 46890-02-21

תקציר

המשיב ניסה להציג ראיות חדשות בשלב מאוחר של ההליך, אשר נדחה על ידי בית המשפט. הראיות התייחסו לחדלות הפירעון הנטענת של העותר, אך ניתן היה להשיג את המסמכים על ידי המשיב במועד מוקדם יותר ולא היה תום לב בעיתוי הגשתם. יתר על כן, המסמכים לא נחשבו רלוונטיים שכן מעמדו המשפטי של העותר לא היה שנוי במחלוקת. בקשת העותרת להכריז על פסק זר כבר-אכיפה התבססה על פסק שניתן על ידי בית משפט איטלקי. המשיב העלה מספר טענות כנגד האכיפה, לרבות המצאת פסק הבוררות, מעמדה המשפטי של העותרת וסוגיות פרוצדורליות. עם זאת, בית המשפט מצא כי המשיב לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענות אלה וכי בית המשפט האיטלקי היה מודע למעמדו המשפטי של העותר ובכל זאת בחר ליתן את פסק הבוררות. בנוסף, חוות דעת המומחה שהציגה העותרת סתרה את טענות המשיב ואישרה כי פסק הבוררות ניתן לאכיפה. בית המשפט אף מתח ביקורת על חוסר שקידתו של המשיב בטיפול בעניין וציין כי ניתן להתייחס לחששותיהם בדבר תשלום כפול בנפרד. בסופו של דבר, נעתר בית המשפט לבקשת העותרת להכריז על פסק החוץ כבר-אכיפה והורה למשיבה לכסות את הוצאותיה בסך 8,000 ₪.