דב"ע לו/123 - 3

תקציר

התיק נסוב סביב השאלה האם עובד מדינה שהתפטר מתפקידו זכאי לפיצויי פיטורים. העובד המדובר ביקש חופשה ללא תשלום לצורך התמחות כעורך דין, בקשה שנדחתה על ידי נציבות שירות המדינה. לאחר מכן החל העובד את התמחותו ולאחר מכן התפטר בטענה כי נאלץ לעשות זאת בשל נסיבות ביחסי העבודה שלו. תביעת פיצויי הפיטורים התקבלה תחילה בבית הדין האזורי בתל אביב, אך המדינה ערערה עליה. פסק הדין של בית המשפט העליון, שניתן בשנת 1977, קבע כי תביעת העובד לפיצויי פיטורים אינה מבוססת. על פי פסק הדין, התפטרותו של העובד אכן התרחשה במועד בו הפסיק להתייצב לעבודה. זאת ועוד, נסיבות ההתפטרות לא הצדיקו תשלום פיצויי פיטורים, שכן הן אינן נופלות תחת הוראות הדין הרלוונטי. בית הדין קבע כי אופן הטיפול בבקשת העובד לחופשה אינו מהווה פגיעה מהותית בזכויותיו וכי העובד כבר החליט להתפטר ולפנות למקצוע חדש לפני דחיית בקשתו. משכך, מעשיו של העובד לא היוו התפטרות בשל נסיבות בהן אין לחייבו להמשיך בעבודתו, כהגדרתו בחוק פיצויי פיטורים. הערעור התקבל, והעובדת לא הייתה זכאית לפיצויי פיטורים.