בד"א 97/12
פסק-דין משמעתי
תקציר
שגה בית הדין המשמעתי בכך שקיבל את גרסת המתלונן לפיה התחייב המערער לערער בשמו. הראיות שהובאו בפני בית המשפט אינן תומכות בטענות המתלונן, וקיים ספק סביר באשר לנכונות גרסתו של המתלונן. בית המשפט לא היה צריך לבקר את המערער על כך שלא הציג את עדות מזכירתו, מה גם שהמזכירה לא הוזכרה בתלונה, והמערער הסביר באופן סביר כי לאחר ארבע שנים המזכירה לא תזכור את הפרטים. יתר על כן, המערער הביא ראיות אותנטיות לכך שהמזכירה הקליטה רק שתי הודעות טלפון מהמתלוננת. בית המשפט גם שגה בכך שלא מצא הסבר סביר למערער כי אילו היה מתחייב לערער, היה חותם מראש על ייפוי כוח, וגובה מהמתלונן מראש את שכר טרחתו, אגרת בית המשפט ואגרת החוב שלו – דבר שלא קרה. אשר לסתירה בין עדותו של המערער לבין הגרסה שהציג בא כוחו בפני ועדת האתיקה, הגם שיש לייחס זאת למערער, המשקל שניתן לכך צריך להיות מזערי, שכן הן המערער והן המתלונן נותרו עקביים בגרסאותיהם. ככלל, המשיב לא הביא ראיות מספיקות להוכיח מעבר לספק סביר כי המערער התחייב לערער. לפיכך, החלטת בית הדין המשמעתי להרשיע את המערער מתבטלת, והוא זוכה מהאישומים נגדו מחוסר ראיות.
בד"א 97/12 עו"ד אריאל פופר נ' ועדת האתיקה של מחוז תל-אביב והמרכז בלשכת עורכי הדין, משמעתי (10.1.2013)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.