ת"א 9462-07-10

תקציר

הסכסוך בין התובעת לבין הנתבעים, בעלי נכסים שכנים בתל אביב, נסוב סביב הקמת חומה ובית עץ על גבול החלקות הסמוכות להם. התובע טען כי הנתבעים בנו חומה ובית עץ שפלשו לרכושם, וביקש מבית המשפט להורות על הריסת המבנים ולפסוק פיצויים בגין נזקים שונים. מנגד, הנתבעים טענו כי החומה נבנתה ביוזמת התובעת ולאורך קו הגבול הקיים. עוד טענו כי מבנה העץ זניח בגודלו ונמצא כולו בתוך חלקתם. בית המשפט בחן את הראיות שהוצגו על ידי הצדדים, לרבות תצהירים של עדים וחוות דעת מומחים של מודדים. נקבע כי התובעת אכן יזמה את החלפת הגדר הישנה בחומה ושכרה את שירותיו של הקבלן שביצע את העבודה. יתר על כן, בית המשפט מצא כי החומה נבנתה באותו תוואי של הגדר הקודמת, אשר סימנה את הגבול בפועל בין החלקות. טענת התובעת כי הנתבעים הנחו את הקבלן לא הוכחה, ובית המשפט ציין את משמעות הימנעותה של התובעת מלזמן את הקבלן כעד. באשר לקביעת קו הגבול הסתמך בית המשפט על חוות דעת המומחה מטעם הנתבעים, אשר קבעה כי הסטייה המותרת בין השטח הרשום לבין השטח המחושב בתקנות המודדים מהווה כל חריגה נטענת. בית המשפט הדגיש את האתגרים שבשחזור גבולות בהיעדר נקודות ייחוס מקוריות, מה גם שההרחבות של התובעת שינו את טביעת הרגל המקורית של הבניין. חוות הדעת של המומחה מטעם התובעת, שטענה לסטייה של 1.3 מ"ר, לא נחשבה מדויקת דיה כדי לתמוך בטענה, במיוחד בהתחשב בהודאת המומחה כי מידותיו ישתנו אם יתבססו על סימני גבול בפועל. בנוסף, בית המשפט תהה על התמהמהותה של התובעת בנקיטת צעדים משפטיים, אם הסגת הגבול אכן הייתה ברורה מיד לאחר בניית החומה. גם טענת התובעת בדבר בעיית ניקוז שנגרמה על ידי הקיר החדש לא נתמכה בראיות מהימנות. בסיכומו של דבר, בית המשפט הגיע למסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה באשר למיקום החומה ולהסגת הגבול הנטענת. לפיכך נדחתה התביעה, והתובע חויב בהוצאות הנתבעים בסך של 20,000 ₪.