רע"א 4487/16

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של תביעה ייצוגית שהוגשה נגד מספר חברות ואנשים פרטיים ששלחו דברי פרסומת בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת. המבקשים, לוטונט, מגה, שריג ומילר, ביקשו לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, שקיבל באופן חלקי את בקשת המשיבים לסעד זמני. בית המשפט המחוזי הורה למבקשים ולחלק מהנתבעים האחרים לחדול מלשלוח פרסומות בלתי מורשות. הרקע לתיק הוא בתביעה שהגישו המשיבים נגד הנתבעים, בטענה ששלחו דברי פרסומת בלתי מורשים. בית משפט קמא נעתר לבקשת המשיבים לתביעה ייצוגית, והוביל את לוטונט, מגה ואחרות להגיש בקשת רשות ערעור. בקשה זו נדחתה, מה שהוביל לבקשת רשות ערעור על ההחלטה על סעד זמני. הסוגיה המרכזית שעמדה על הפרק הייתה האם המבקשים המשיכו לשלוח דברי פרסומת בניגוד לחוק, גם לאחר אישור התובענה הייצוגית. בית משפט קמא העניק סעד זמני, בקובעו כי בתצהירו של רועי יש די ראיות לכך שלוטונט ושריג שלחו פרסומות בלתי מורשות לאחר פתיחת התביעה הייצוגית. המבקשים טענו כי שגה בית משפט קמא בהחלטתו, שכן הראיות אינן חד משמעיות. הם חלקו גם על נימוקי בית המשפט ועל חלוקת ההוצאות. בקשת רשות הערעור נדחתה, שכן המבקשים הסכימו להיענות לסעד הזמני המבוקש והערעור התמקד בעיקר בערעור על נימוקיו של בית משפט קמא. בית המשפט מצא כי המבקשים לא סיפקו עילה מספקת להתערבות בהחלטת בית משפט קמא, מה גם שהראיות מצביעות על כך ששלחו דברי פרסומת בלתי מורשים. בנוסף, קבע בית המשפט כי אין מקום להתערב בשיקול דעתו של בית משפט קמא בנוגע לחלוקת ההוצאות. ככלל, פסק הדין אישר את החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, והדגיש כי משלוח דברי פרסומת ללא הסכמה הוא עניין חמור. בקשת רשות הערעור נדחתה, והסעד הזמני עליו הורה בית המשפט המחוזי נותר בעינו.