סע"ש 42072-07-14

תקציר

התובעת, עובדת הנתבעת, תבעה את האחרונה לפיצויי פיטורים, תקופת הודעה מוקדמת, הפרשות לפנסיה, קרן השתלמות, פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העבודה ופיצויים לפי חוק הגנת השכר לאחר שעבדה בחברה במשך 22 חודשים. התובעת עבדה אצל הנתבעת בשתי תקופות נפרדות: ממרץ עד נובמבר 2012 (התקופה הראשונה), ומיוני 2013 עד יוני 2014 (התקופה השנייה). בית הדין קיבל את טענת התובע כי פוטר מעבודתו והיה זכאי לפיצויי פיטורים, תקופת הודעה מוקדמת והטבות נוספות. בית הדין קבע את תקופות העסקתו של התובע ואת שיעור שכרו. נפסק כי התובעת עבדה אצל הנתבעת ממרץ 2012 ועד יוני 2014, עם הפסקה קצרה של חצי שנה בין תקופת העבודה הראשונה לשנייה. השופט קבע כי צו ההרחבה בענף ההובלה חל על עסקי הנתבעת, שעסקו בעיקר בהובלת בטון, ומרבית עובדי הנתבעת היו נהגי מערבל בטון. עם זאת, צו ההרחבה בענף הבנייה לא חל במקרה זה. באשר לנסיבות פיטוריו של התובע, בית הדין האמין לגרסתו העקבית והקוהרנטית של התובע לאירועים ומצא כי הוא פוטר לאחר שסירב לעבוד מעבר למשמרת הרגילה בת 12 השעות, דבר הנוגד את החוק ומסכן את בריאותו ובטיחותם של אחרים. גרסתו של הנאשם לאירועים נמצאה בלתי עקבית ומלאת סתירות. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי התובע עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו ופוטר על ידי הנתבעת. השופטת קבעה כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים, המחושבים על בסיס שכרו האישי ותקופת העסקתו. התובע היה זכאי גם להודעה מוקדמת של חודש, שכן עבד בתקופה השנייה במשך שנה רצופה. הנתבעת חויבה לשלם לתובעת הפרשות לפנסיה, הפרשות לקרן השתלמות, פיצויים בגין אי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העבודה ופיצויים לפי חוק הגנת השכר בגין אי פירוט מספק בתלושי השכר. בסך הכל חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 28,089 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית שנצברו מיום 1.7.2014 ועד למועד התשלום המלא, וכן הוצאות משפט של התובעת, בסך 7,500 ₪, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. ההחלטה התקבלה בהיעדר שני הצדדים ונשלחה אליהם בהתאם.